מאות מועמדים לכל משרה, ולפעמים אלפים
זה המספר שצריך להפנים לפני כל דבר אחר, כי הוא מסביר כמעט כל תסכול אחר בחיפוש. משרה רגילה בהולנד מקבלת מאות פניות. משרה שנוסחה רחב, או משרה בחברה שאנשים רוצים לעבוד בה, עוברת את האלף. וזה קורה מהר: הרוב המכריע של הפניות מגיע בימים הראשונים אחרי הפרסום, כך שמשרה שנפתחה לפני שבועיים כבר מטופלת בפועל.
- המסקנה הראשונה, והלא נוחה: קורות חיים שנשלחו דרך הטופס לא נקראו על ידי אדם. מערכת סינון עברה עליהם קודם, והיא מחפשת התאמה טקסטואלית ולא פוטנציאל
- המסקנה השנייה: להגיש יותר לא משפר את הסיכוי, הוא מדלל אותו. מאה הגשות בינוניות שוות פחות מחמש מדויקות, כי רוחב אי אפשר לאמת וספציפיות אפשר
- המסקנה השלישית, וזו שממנה נובעת כל השיטה: אם התור לדלת הראשית מונה מאות אנשים, העבודה היא למצוא דלת אחרת. הפניה שמגיעה דרך אדם, לפני שהמשרה פורסמה או במקום שבו היא לא תפורסם בכלל, לא עומדת באותו תור
- ודחייה בלי תשובה היא לא שיפוט עליכם. במאות פניות, מעסיק שלא עונה הוא הכלל ולא החריג. אל תקראו ממנה שום דבר על עצמכם
המספרים האלה הם הערכה מהשטח ולא ציטוט מדוח. הם מבוססים על מה שאני רואה אצל מעסיקים ומגייסים שאני עובד איתם, והם משתנים בין תעשייה לתעשייה ובין תקופה לתקופה. הסדר גודל הוא מה שחשוב כאן, לא מספר מדויק.
המאמר המלא על למה חיפוש מפוזר נכשל