תשע אמיתות קשות על חיפוש עבודה בהולנד (ולא רק)
פרסמתי לא מזמן פוסט על כך שהקיץ הוא דווקא זמן מצוין לחיפוש עבודה, בניגוד למה שנהוג לחשוב. תיארתי תאריכים, לוחות זמנים, את לוח החופשות ההולנדי ומה לא. ואז התחילו להגיע תגובות, חברים וחברות שאמרו לי בנימוס, ואולי גם בצדק: “אתה טועה. לי הייתה חוויה שונה בתכלית.”
אז יש כאן קונפליקט. מצד אחד המסר שלי, מצד שני החוויות שלכם. אז מה האמת בכלל? ואולי אני באמת טועה?
התשובה שאני רוצה להציע: אין אמת. בטח שלא אמת נצחית, ובטח שלא בתהליך אנושי ומורכב כמו מציאת עבודה במדינה חדשה.
ולרקורד, אני באמת לא חושב שאני יודע יותר מרוב האנשים. יש בקהילה הזאת אנשים חכמים ומנוסים ברמות. אבל אחרי שמונה שנים שאני מנהל את קהילת ההייטקיסטים בהולנד, ופוגש רבים כל כך מכם באופן אישי, אומר זאת כך: אני לא יודע יותר מרוב האנשים. אני כנראה יודע יותר על רוב האנשים. אני פשוט רואה אתכם.
ומה קורה כשרואים מספיק תהליכים? נבנית אינטואיציה. מלקולם גלדוול, העיתונאי הקנדי, כתב על זה ספר שלם, Blink, והטענה שלו פשוטה: אינטואיציה של מומחה היא לא ניחוש, לא קסם ולא קארמה. היא ניסיון דחוס, שלפעמים אנחנו לא יודעים להסביר אותו אפילו לעצמנו. גלדוול פותח את הספר בפסל יווני עתיק שמוזיאון קנה אחרי ארבעה עשר חודשים של בדיקות מדעיות מדוקדקות, ובמומחי אמנות שלמרות כל הבדיקות הרגישו תוך שנייה שמדובר בזיוף. הם לא ידעו להסביר למה. הם פשוט ראו מספיק פסלים. גלדוול קורא לזה thin-slicing. אני קורא לזה פרספקטיבה.
ברוח הזאת, הנה תשע נקודות שאני רואה חוזרות על עצמן שוב ושוב. אלה לא אמיתות נצחיות, לכל אחת יש יוצאים מן הכלל, וכנראה שאתם מכירים אחד כזה. ובכל זאת הן חוזרות מספיק פעמים כדי שיהיה שווה להגיד אותן בקול. אם אתם קצת מתוסכלים מהחיפוש, יכול להיות שהמפתח נמצא באחת מהן.
1. מספיק לירות לכל הכיוונים
דיברתי לא מזמן עם מישהו שמחפש עבודה במשרה מלאה. שמונה שעות ביום, חמישה חודשים, שש פניות ביום. עשינו יחד את החשבון הכן שלו: ראיון אחד על כל שלוש מאות הגשות. אחד לשלוש מאות. ואפילו הראיון הבודד הזה נפתח במילים “אני חייב להבין למה בכלל הגשת אליי”. אמרתי לו: תמלא לוטו, עדיף לך. זה לא כישלון אישי, התהליך הזה פשוט שבור, ואתם ממש לא לבד בו.
ומה שבאמת כואב: כל שעה של ריפרוש אינסופי בלינקדאין באה על חשבון שעה על משהו אחר, והזמן הוא המשאב היקר שיש לנו. גרוע מזה: ברגע שנדחיתם אתם מסומנים במערכת הגיוס כ-rejected, ובהולנד, דווקא בגלל הדגש הגדול על שוויון הזדמנויות, ידי המגייס כבולות מאז, גם אם מישהו בכיר ירצה לסייע. שרפתם גשר עוד לפני שחצִיתם אותו.
אז מה כן? אל תחפשו משרות, תצודו חברות. משרה פתוחה היא בונוס, לא נקודת פתיחה. חמש חברות שאתם מטרגטים ברצינות עדיפות על חמש מאות ששלחתם אליהן ונשכחו. השאלה היא לא אם להגיש, אלא כמה מהיום שלכם המשימה הסיזיפית הזאת ראויה לקבל. והתשובה: מעט מאוד, אם בכלל.
2. כלבויניקיות אאוט, מומחיות תוכן IN
השוק כבר לא מחפש “עוד מהנדס תוכנה”, הוא מחפש מומחה שפותר בעיה ספציפית בהקשר ספציפי. וזאת גם הסיבה שמודעת דרושים היא לרוב הגדרה שרירותית שמישהו ב-HR (או הסוכן שלו) ניסח בחמש דקות, והסיכוי שהיא תתאים לכם כמו כפפה נמוך.
אני יודע מה חלקכם חושבים: “אבל אני עברתי בין המון תפקידים ותחומים, הרקורד שלי נראה כמו סלט”. יופי, דווקא שם יש זהב. עם עין בוחנת וקצת יצירתיות כמעט תמיד מוצאים את החוט שמחבר את הכל לכדי סיפור אחד קוהרנטי, ואת המומחיות שהיא רק שלכם. לא צריך להיות אחד שמתאים בערך להרבה. צריך להיות אחד שמתאים בדיוק למעט. זה שם המשחק.
3. דבר לא מנצח קשר אישי
כ-70% מהמשרות הטובות בהולנד מאוישות דרך היכרות, לא דרך לוח דרושים. וכאן דבר מפתיע: מחקרים מראים שדווקא הקשרים הרחוקים, המכרים, אלה שלא דיברתם איתם שנה או עשר, מביאים יותר עבודות מהחברים הקרובים. הרשת הרחבה שלכם שווה זהב, רק צריך להעיר אותה.
כל השיטה שלי היא חץ אחד בסדר קבוע: חברה, מחלקה, אדם, שיחה, הזדמנות. את הקשרים האלה, אגב, בונים לפני שצריך אותם, בשיטתיות ובנועם. הערה חשובה: לחפש “מישהו מבוקינג שיגיש אותי” זה לא קשר אישי. לרוב זה בזבוז אנרגיה ובזבוז זמן.
4. אתם אנשי מכירות
לא משנה לאיזה תפקיד אתם ניגשים, מהנדסות, אנליסטים או אנשי HR, בסופו של יום אתם אנשי מכירות. ויש לכם בדיוק מוצר אחד למכור: את עצמכם. אז תפעלו בהתאם. תשקיעו במוצר, תפתחו אותו, תבדלו אותו, תבנו לו שם ברור וקוהרנטי שהולך לפניכם לחדר.
אבל שימו לב: המוצר הזה חייב להיות אמיתי, מורכב ותלת ממדי. אי אפשר לזייף אותנטיות, ומעסיקים מריחים גם זיוף וגם היעדר תשוקה מקילומטר. השוק המקומי קטן וחי על אמון, ויש לו זיכרון מצוין, כך ששקר קטן היום עולה ביוקר מחר. ואיך בונים שם? לא ברשימת תפקידים, אלא באימפקט: מה שיניתם, מה פתרתם, איזה ערך הבאתם. תנו ערך אמיתי גם לקהילה שסביבכם, ותגלו שהשם נבנה מעצמו. וכן, זה מייאש, אני יודע, אבל תשקיעו בלינקדאין. אין ברירה.
5. רוצים להתחיל לעבוד איפשהו? תתחילו לעבוד שם
זאת אולי הנקודה הכי חשובה כאן, וגם הכי לא אינטואיטיבית. במקום לבקש להתקבל, תתחילו פשוט להתנהג כאילו אתם כבר שם. זה מתחיל במחקר עומק על החברה שבחרתם. בעידן ה-AI זה נגיש מתמיד: תקראו את הבלוגים שלהם, תקשיבו לפודקאסטים של המנהלים, תבינו איפה הם עומדים, מה כואב להם, לאן הם הולכים.
ואז, במקום “אני מחפש עבודה”, תבואו עם “ראיתי שאתם מתמודדים עם X, יש לי מחשבה”. תשלחו רעיון לאדם הרלוונטי. תדברו כמו מישהו שכבר בצוות, שכבר פותר להם בעיה. ההבדל בין מבקש עבודה לבין עמית שמביא ערך הוא כל ההבדל שבעולם, והוא מתחיל בראש שלכם.
6. אל תחפשו עבודה, תחפשו את ה-עבודה
בזמנים של אי ודאות הפיתוי הוא לקחת כל דבר שמשלם, ולהגיד (ולהתפלל) “רק שיקבלו אותי”. זהירות, זו מלכודת. ולא רק כי תהיו אומללים.
הנה החלק הפחות אינטואיטיבי: הסיכוי הכי גבוה שלכם להתקבל הוא דווקא במקום שמתאים לכם בדיוק, לא במקום שבו אתם מתפשרים. כי כשההתאמה אמיתית, המעסיק מרגיש שהוא לא יכול להרשות לעצמו לפספס אתכם. במקום שבו התפשרתם, אתם “סתם” עוד מועמד סביר. ומעבר לסיכוי, גם ההתלהבות שלכם לאורך התהליך, ההגשמה בעבודה ואורך החיים בתפקיד, כולם נמצאים בסיכון מהיום הראשון. אז לא, למצוא עבודה זה לא היעד. למצוא את העבודה הנכונה זה היעד.
7. תהיו קשים להשגה (לפחות קצת)
אל תרשמו #OpenToWork. הבאדג’ הירוק על תמונת הפרופיל משדר דבר אחד בלבד: אני זקוק. וברגע ששידרתם “אני זקוק”, הורדתם לעצמכם את הערך. לספר לרשת הקרובה שאתם בתנועה זה חשוב וקריטי, שם נפתחות הדלתות. אבל יש תהום בין ללחוש באוזן הנכונה, לבין לתלות שלט ניאון של מצוקה מול כל העולם.
תהיו נחמדים, אמיתיים, כנים וצנועים, אבל קצת reserved. תייצרו מציאות, וגם הלך רוח, שבהם המעסיק צריך אתכם יותר משאתם צריכים אותו. שהמגייס ירגיש שקיבל הזדמנות פז, לא שהוא עושה לכם טובה. מבוקש מושך עוד ביקוש, וזה משנה את כל מאזן הכוחות בחדר.
8. מרחוק קל יותר
למצוא עבודה בהולנד מרחוק, לפני שנחתם כאן, קל ברוב המקרים מלמצוא אותה אחרי שכבר הגעתם. זה נשמע לא אינטואיטיבי, אני מבין, כי האינטואיציה אומרת “בוא נגיע, נתמקם, ואז נחפש מהשטח בנחת”.
אבל בפועל, כשאתם עוד שם, אתם סיפור מעניין: מישהו עם רקע ייחודי ששוקל לעבור דווקא אליהם. הגעה בלי עבודה, לעומת זאת, מכניסה אתכם ללחץ, לשעון מתקתק, ולסטטוס של “עוד מחפש עבודה מקומי” בערימה. הרבה יותר קל למשוך כשאתם עדיין נדירים. אז אם אתם מתכננים מעבר, תתחילו לחפש הרבה לפני הטיסה, לא אחריה.
9. חיפוש עבודה הוא עבודה (קשה)
אחרי כל מה שאמרנו, הנה הבשורה הפחות סקסית: כל זה עבודה. קשה, מתישה, שדורשת משמעת. עם תוכנית כתובה, עם שעות מוגדרות ביומן, עם שיטה ועם מעקב. ההבדל בין מי שסוגר בחודשיים-שלושה למי שנתקע לתשעה חודשים ויותר הוא לרוב לא מזל ולא ניסיון, אלא היעדר שיטה. ואם תשקיעו במחשבה ובמחקר לפחות אותה כמות זמן שאתם משקיעים בלשלוח קורות חיים לכל עבר, דברים טובים יקרו. חיפוש עבודה טוב לא מתחיל מקורות חיים. הוא מתחיל מתוכנית.
וזאת בדיוק הנקודה: הכל מתחיל מתוכנית. בניתי שלד תוכנית עבודה לשישה שבועות, זה שאני עובד איתו מול לקוחות, ואשמח לתת לכם אותו. דברו איתי בוואטסאפ עם המילים “תכנית עבודה”, ואשלח לכם אותו. בלי עלות, פשוט כי זה עובד.