תבנו את קורות החיים הכי טובים. ואז, אל תשלחו אותם.

תבנו את קורות החיים הכי טובים שאפשר. ואז, אל תשלחו אותם לשום מקום.

פוסט קצת ארוך, אבל בתקווה גם שימושי: על קורות חיים שנשלחים לכל כיוון ומגיעים לשום מקום, על מה שבאמת עובד גם כיום, ועל למה רוב מה שלימדו אותנו לגבי “מה חייב להופיע בקו”ח“ זה כרגע לא יותר מרעש רקע. ובסוף, גם כלי חינמי שיעזור לכם לעבור מתהליך של חיפוש לתהליך של מציאה.

כן, קראתם נכון. ולא, לא איבדתי את זה (לפחות אני מקווה).

בפוסט הקודם הזכרנו ש“הגיע הזמן להפסיק לחפש משרות ולהתחיל לצוד חברות”. התגובות שקיבלתי חיזקו משהו שעולה שוב ושוב: הרבה אנשי מקצוע מעולים, עם המון מה להציע, מרגישים שהם דופקים על דלתות נעולות, ושגורלם התעסוקתי נחרץ עוד לפני שהתחיל התהליך. במילים אחרות, “אפילו לא חוזרים אליי!”.

היום אני רוצה לדבר על ה“למה”, על מה אפשר לעשות, ועל איך בונים קורות חיים שבאמת יעבדו בשבילכם (ספוילר: אין לזה קשר לגודל הפונט או אם הוספתם תמונה).

קודם כול: למה לשלוח קו“ח?

לא מפני שקורות חיים אינם חשובים. הם חשובים. אלא כי גישת ה-Spray & Pray, לרסס קורות חיים ולהתפלל שמשהו יידבק, לא רק שאינה אפקטיבית, היא אף עלולה לפגוע בסיכוי שלנו לנחות על המשרה המיוחלת.

ראשית, הסטטיסטיקה לא לטובתכם. אחוזי ההצלחה של שליחת קורות חיים “קרים” דרך לוחות משרות נמוכים באופן דרמטי, היום יותר מאי פעם. ברוב המקרים אתם עוד דף בערימה של מאות, מסוננים על ידי אלגוריתם עוד לפני שעין אנושית ראתה אתכם.

שנית, וזה מה שרבים לא יודעים: הגשה אונליין עלולה לחסום אתכם. נניח שמצאתם חברה שמעניינת אתכם, הגשתם דרך האתר, ונדחיתם. שבוע אחרי, מכר מציע להכניס אתכם דרך הדלת האחורית. אבל מאוחר מדי: במערכות ה-HR של רוב החברות, ברגע שנדחיתם, אתם חסומים. הגשה אימפולסיבית שרפה לכם את הנתיב האנושי שיכול היה להיות אפקטיבי בהרבה.

ושלישית, ואולי הכי חשוב: הזמן שלכם הוא המשאב היקר ביותר. כל שעה שאתם מבלים בהתאמת קורות חיים למשרה אקראית, בכתיבת מכתב מלווה שאיש לא יקרא, ובהמתנה לתשובה שלא תגיע, היא שעה שלא השקעתם בבניית קשר אמיתי עם האדם הנכון בחברה הנכונה.

Spray & Pray מרגיש כמו פעולה. אבל לעיתים קרובות מדי מדובר באשליה של תנועה, יותר מאשר התקדמות. אמנם, יש אנשים שהשיטה הקלאסית עובדת להם. אם שלחתם קורות חיים ותוך שבוע הייתם בראיון, מצוין, אל תשנו דבר. אבל עבור רבים, במיוחד מי שנמצא בנקודת מפנה, מעבר מדינה, תחום שונה, עם ניסיון משמעותי ושאיפות שהן מעבר ל“סתם עוד משרה”, הדלתות מסרבות להיפתח, אבל יש חלון גדול, פתוח לרווחה בפני מי שמוכן לחשוב אחרת.

אז מה עושים?

ברגע שמשלבים אומנות ומדע, יצירתיות, תובנה ומחקר מבוסס נתונים, כדי למשוך את תשומת הלב הנכונה מהאנשים הנכונים, קורה משהו מעניין: אפשר להגיע למצב שבו מישהו מבקש מאיתנו את קורות החיים, לא להפך. נשמע רחוק מהמציאות? אולי. אבל זה קורה כל יום, גם פה בהולנד. וכשזה קורה, קורות החיים הופכים ממכתב בבקבוק למסמך שמאשר מה שמישהו כבר יודע עליכם. משחק אחר לגמרי.

וכשכבר ביקשו ממני קו“ח, מה צריך להופיע בהם?

אני רוצה להגיד משהו שאולי ירגיז כמה אנשים: אין “best practices” של קורות חיים. הוויכוחים האינסופיים על פונט, תמונה כן או לא, עמוד אחד או שניים, צבע או שחור-לבן, זה רעש רקע עם תפוקה שולית פוחתת. ראיתי קורות חיים מעולים שהפרו כל “כלל” בספר, וראיתי קורות חיים שעשו הכול “נכון” ולא אמרו דבר. אז במקום כללים, הנה כמה דגשים שבאמת עושים את ההבדל:

סיפור, לא רשימה. קורות החיים חייבים לספר סיפור: מסע, צמיחה, כיוון. לא תלוליות של באזוורדס ולא רשימת קניות של טכנולוגיות. מי שקורא צריך לסיים ולהבין לאן הגעתם, איך, ולאן אתם הולכים. קוהרנטיות היא הדבר הכי חשוב, ולשמחתנו גם הכי נדיר. הזדמנות פז להתבלט.

כותרת כפולה. שם מלא, ומתחתיו שתי שורות. הראשונה מקצועית ויבשה, מה אתם (Data Lead / Operations Director / Product Manager). השנייה חופשית, מה אתם למי שעובד איתכם (“Turning complex operations into scalable systems”). השורה השנייה היא מה שנשאר בראש.

הפסקה הפותחת, מבחן המעלית. דמיינו: סיימתם ראיון מקצועי למשרה מדהימה בעיניכם. יוצאים מהחדר, ובמעלית נכנס איתכם במקרה המנכ“ל. יש לכם 100 שניות להרשים. מה אומרים? לא רשימת טכנולוגיות. סיפור קצר וחד, שמספר מאיפה באתם ולאן אתם רוצים ללכת, כזה שגורם לו להגיד “הסתקרנתי”. זה מה שצריך להופיע בפסקה הראשונה.

הישגים, לא תחומי אחריות. אף אחד לא רוצה לקרוא “Managed a team of 5”. מה שמעניין זה מה קרה בזכותכם. חשבו על ה-KPIs של כל תפקיד, ואיך עמדתם בהם או חרגתם מהם. זה בדיוק מה שמישהו קונה כשהוא מגייס אתכם.

מומחיות, לא גנריות. לא משנה אם אתם בטכנולוגיה, בפיננסים, באופרציה או בשיווק, השוק מחפש אנשים שמבינים תחום ספציפי לעומק. מהו הדבר שאתם עושים טוב מרוב האנשים? זה מה שצריך לבלוט.

מסלול, לא רשימת תפקידים. עבדתם בחברה תקופה ארוכה? תראו את ההתפתחות: קידומים, הרחבת אחריות, פרויקטים שגדלו. בתקופה שבה job hopping הפך לנורמה, יציבות דווקא בולטת.

אל תשקרו. פשוט אל תשקרו. מישהו פנה אליי פעם, נשמע לחוץ, וסיפר שזומן לראיון למחרת בהארלם. “נשמע מעולה,” אמרתי, “אז מה הבעיה?” שקט קצר. “הבעיה היא שאני בפתח תקווה, ובקורות החיים כתבתי שאני מאמסטרדם.” ואז שנינו הבנו: הוא לא תקוע בגלל המרחק, הוא תקוע בגלל השקר. כשזה מתגלה, ובסוף זה מתגלה, נשרף לא רק הסיכוי אלא המוניטין. אם אתם לא בהולנד, אל תעמידו פנים. ציינו שיש תוכנית לעבור.

ולהקשר: משרות רילוקיישן ירדו דרמטית. אחת מחברות הטכנולוגיה הגדולות בהולנד, כזו שכנראה עזרה לכם להזמין את הנופש האחרון, הציעה ב-2019 כ-500 משרות רילוקיישן פתוחות. היום? בערך 5.

תשקיעו את האנרגיה במה שמזיז את המחט. ראיתי אנשים שורפים ימים על מספר טלפון הולנדי, כתובת “נכונה”, אימייל חדש, כאילו זה מה שעומד בינם לבין עבודה. זה לא. מעסיק רציני שולח מייל וקובע שיחה. תשקיעו בסיפור, במומחיות, בקשרים. היתר זה רעש.

פחות זה יותר. ראיינתי מאות מועמדים וסרקתי אלפי קורות חיים. מעולם לא נתקלתי בקורות חיים שנפסלו בגלל שהיו קצרים מדי.

מציאות חדשה דורשת פרספקטיבה חדשה, ולפעמים גם אומץ לשנות גישה.

בניתי פרומפט חכם שעוזר לשדרג קורות חיים דרמטית. כתבו לי “CV” בפרטי, ותקבלו גם את הפרומפט וגם קישור לכלי שבודק שהקו“ח קריאים ונגישים לכל מערכות הגיוס המוכרות.

GO GET THEM!